Caroline Glick Hebrew http://www.carolineglick.com/h/ en-us Copyright 2010 Fri, 06 Jul 2007 20:52:37 -0500 http://www.sixapart.com/movabletype/ http://www.rssboard.org/rss-specification רוחמה בשטח, אויבינו במתח
השבוע ארגון ממר"י פרסם
ידיעה מעניינת מאיראן: "מאמר בשבועון האיראני "סובח א סאדק, המופץ בקרב כוחות משמרות המהפכה, מדווח שמסמכי פת"ח שנתפסו על ידי חמאס חשפו כי מצריים שיחקה תפקיד בהסתת העימותים שהובילו להשתלטות חמאס על עזה.

 המאמר הוסיף כי זאת הפעם השנייה שמצריים בגדה בפלשתינים, הראשונה הייתה הבגידה של סאעדת בפסגת קמפ דיוויד."
 
משמעות הדיווח הוא שחמאס משתף את איראן במידע הרב שנפל לידיו בעקבות השתלטותו על עזה. מידע זה
, הכולל את כל המידע המודיעיני של ארגוני הביטחון של הרשות הפלשתינית ואת הארכיונים האישיים של כל ראשי הפת"ח כולל יאסר ערפאת, מחמוד עבאס ומוחמד דחלאן, הינו השלל המודיעיני העשיר ביותר שאי פעם נלקח על ידי ארגון ג'יהאד.
 
גורמי חמאס הודיעו לכתבים כי העובדה שאנשי פת"ח הפקירו את המידע הזה ללא מאבק אינו מפתיע שכן בחודשים שקדמו להשתלטות חמאס על עזה, כוחות פת"ח כבר מסרו כמויות גדולות הן של תיקי מודיעין והן של נשק לחמאס תמורת כסף.
 
השימוש האיראני במידע זה, מראה עד כמה יש במידע מודיעיני רב זה כדי לערער את היציבות של כלל השחקנים באיזור. מצריים, ירדן, ערב הסעודית, לבנון, עיראק, ארצות הברית, וכמו כן ישראל, יכולות לצפות כי בהמשך הדרך יפורסמו מידעים שיש בהם כדי להביך ואף יותר מזה, את המשטרים ולסכן את מהלכיהם בזירות רבות. עובדה זאת ללא ספק הינה אחד הגורמים שהובילו את המצרים, הירדנים והסעודים להורות לעבאס להימנע מעימות עם חמאס ולנסות להגיע איתו להסדר חדש.
 
ובכלל מצבו של חמאס רק משתפר עם כל יום שחולף. מייד לאחר שישראל העבירה את התשלום הראשון בסך כ-120 מיליון דולר לראש ממשלת פת"ח סלאם פייאד, פייאד אמר כי הוא ישתמש בכספים כדי לשלם את משכורותיהם של עובדי הרשות בעזה. הודעתו זאת של פייאד מצביעה של שני דברים. ראשית, הוא מפורר לחלוטין הטענה כי ממשלת פייאד וממשלת חמאס הן שתי ישויות נפרדות ועוינות זו לזו. כוונתו של פייאד לשלם את משכורותיהם של עובדי הרשות בעזה מראה בבירור כי מבחינת הפת"ח מדובר ברשות אחת – לא שתיים.
 
שנית, השימוש בכספים ישראלים לתשלום המשכורות של עובדי הרשות בעזה חושף כי על אף הצהרותיו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, בפועל, ישראל מממנת את חמאס. הרי, אילולא הועברו הכספים לפייאד, חמאס היה צריך לשלם את המשכורות בעצמו. העברת הכספים לפייאד מישראל מאפשרת לחמאס לנצל את כספיו למטרות אחרות – כגון בניית צבא והכנתו למלחמה נגד היהודים.
 
שחרורו של כתב ה-
BBC
אלן ג'ונסטון השבוע שימש אף הוא, ניצחון חשוב לחמאס. כיום הבריטים אצים רצים לעבר הכרה בארגון הג'יהאד. בעקבות השחרור, שר החוץ הטרי של בריטניה דיוויד מיליבנד, שאמו, ניצולת שואה חברה בארגון האנטי ציוני הקיצוני "יהודים למען צדק עבור הפלשתינים" ואביו קומוניסט, שיבח את חמאס. מיליבנד אמר כי מנהיגי חמאס "גינו את החוטפים ודרשו שחרורו של אלן. אני ער לחלוטין לתפקיד החיוני שהם שיחקו בהבטחת תוצאה משמחת זאת." בהודעה לפרלמנט מיליבנד הוסיף כי ייתכן שבהמשך, ממשלתו של גורדון בראון תכיר בממשלת חמאס.
 
ממשלת ישראל מצידה הרעיפה מחמאות על הבריטים והתחנפנה בפני חמאס. בתגובה על שחרור ג'ונסטון אמר אולמרט, "כידוע חברי החמאס שמחזיקים (בשליט) למעשה מונעים את השחרור של אסירים פלשתינים שכבר סוכם." באומרו כך, אולמרט נתן איתות ברור שישראל מעוניינת לעשות גם היא עסקים עם חמאס וכן נתן להבין כי ישראל מוכנה להשלים עם השתלטות בת חסותה של איראן על פרוזדור אשקלון ואשדוד.
 
ולא רק ישראל ובריטניה מנסות להיטיב עם חמאס. גם אל קעאידה מחבק את ארגון האח שלו מהאחים המוסלמים. בעוד רק בחודש מרץ, עם חתימת הסכם מכה בין חמאס ופת"ח אל קעיאדה גינה את חמאס, בסרט הווידיאו שהופץ השבוע,  מס' 2 באל קאיעדה איימן זאווהירי שיבח את חמאס. לדבריו, "אנו אומרים לאחינו, לוחמי הקודש של חמאס שאנו וכלל האומה המוסלמית עומדים לצידכם, אך עליכם לשנות את כיוונכם הפוליטי. מוסלמים צריכים להצטרף לחמאס ואנחנו נגבה אותם באמצעות העברת נשק וציוד ממדינות שכנות."
 
הסירוב של ממשלת אולמרט להתמודד עם האיום שחמאס-איראן מציבים מעזה הוא רק חלק מהתנהלות כללית המאופיינת על ידי התכחשות לאיומים ההולכים וטופחים נגד ישראל באופן כללי. בשבוע שעבר הסורים ציינו 33 שנה ל'שחרור' קונייטרה במסגרת הסכם הפסקת האש. בטקסים שנערכו בעיירה, שריו של בשאר אסעד שבו והדגישו את מחויבותו של הרודן לשחרר את הגולן. על פי דיווחים בודדים, הסורים פתחו את כביש דמשק-קוניייטרה לנסיעה אזרחית בפעם הראשונה זה 40 שנה ובכך הכינו את הקרקע לחדירת מחבלים לרמת הגולן.
 
ביום רביעי רדיו דמשק דיווח כי המשטר הסורי רואה באימון כוחות צה"ל בצפון איום במלחמה. יותר מכל דבר אחר, יש לראות בהודעה סורית זאת סימן שדמשק בונה כעת עילה למלחמה. ואיזה סוג מלחמה מחכה לנו? מלחמת טילים.
 
בזמן שהממשלה מתווכחת על היתרונות והחסרונות של דו"ח שחק הממליץ לשנות את מבנה המועצה לביטחון לאומי, ומתפנה למנות את רוחמה אברהם שרה בישראל, הלקח המרכזי של מלחמת לבנון השנייה – שהעורף הוא היעד העיקרי של אויבינו – אינו זוכה לשום התייחסות רצינית. לקח זה היה צריך להניע את הממשלה לפתוח במבצע ארצית למיגון העורף – לא רק בצפון ובגבול עזה אלא בכל המדינה הנמצאת כולה בטווח של הטילים הסורים. שנה לאחר המלחמה, אפילו שדרות איננה ממוגנת ותשתיות המיגון בצפון עדיין מוזנחות. זה לקח 11 חודשים מתום המלחמה בשביל משרד האוצר לשחרר תקציב לרכוש ערכות מגן לציבור למרות שידוע כי לסוריה מלאי משמעותי של נשק כימי.
 
ובכלל, בזמן שאולמרט מכנה את המלחמה האחרונה "זיכרון רחוק", בלבנון חיזבאללה מתחמש בקצב כה מסחרר עד שאפילו האו"ם מתריע על כך. בדו"ח של מזכ"ל האו"ם באן קי מון בשבוע שעבר, הוא דיווח כי הגבול בין סוריה ולבנון פרוץ ומשלוחות נשק עוברות באין מפריע לחיזבאללה. באן גם האשים את סוריה ואיראן בהעברת הנשק.
 
בראיון פרישה מתפקידו כסגן שר הביטחון, אפריים סנה אמר השבוע לרשת ב' כי הממשלה מפקירה את ביטחון המדינה על ידי בלימת תקציבים חיוניים לצה"ל הנדרשים כדי להתמודד עם אפשרות של מלחמה עם סוריה, חיזבאללה וחמאס. סנה הפנה אצבע מאשימה נגד הממשלה גם בכל הקשור להתמודדות עם התוכנית הגרעין האיראנית.
 
בעוד אולמרט, שרת החוץ ציפי לבני, השרים אביגדור ליברמן ושאול מופז מדברים בשבח העיצומים החלשים שהטילה מועצת הביטחון על איראן וכן מספרים לציבור שקיים שיתוף פעולה מלא אם ארצות הברית בנושא, סנה התריע כי הסנקציות אינן משפיעות על ההתקדמות של איראן לעבר הפצצה וכי "אין תיאום ברמה המבצעית בית צבאות ישראל וארצות הברית בנושא איראן." סנה הוסיף ואמר כי הממשלה איננה מעבירה די כספים למערכות הביטחון כדי שיהיה לישראל מענה צבאי עצמאי אפקטיבי מול איראן.
 
ומצידה, איראן מגייסת את כלל משאביה לקראת מלחמה אפשרית עם ארצות הברית וישראל. המשטר בטהראן סיכן את יציבותו בשבוע שעבר כאשר הודיע על הגבלת הצריכה בדלק עבור האזרחים. השבוע נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד הודיע על כוונתו להטיל מגבלות גם על השימוש הפרטי בחשמל.
 
במקום להתמודד עם עובדות מדאיגות אלו, הממשלה נלחמת נגד כל מי שמעיז להתריע על הסכנות. בשבוע שעבר למשל, בראיון ל'ג'רוזלם פוסט' שגריר ארצות הברית לאו"ם לשעבר ג'ון בולטון האשים את ממשל בוש בקידום מדיניות כושלת כלפי איראן באמצעות משא ומתן וסנקציות.
 
לדבריו, "הגישה הנוכחית של האירופאים ואמריקנים איננה רק נדונה לכישלון אלא היא מסוכנת. ניהול מגעים עם האיראנים רק נותן להם את מה שהם רוצים, יותר זמן."
 
בולטון הוסיף, "מגעים מדיניים וסנקציות נכשלו. על כן יש לבחור בין הפלת המשטר והקמת משטר חדש שלא ישתמש בנשק גרעיני או, כמפלט אחרון, שימוש בכוח." בולטון הוסיף כי ככל הנראה אין מספיק זמן להפיל את המשטר לפני שהאיראנים ישיגו נשק גרעיני.
 
במקום להתייחס ברצינות לדבריו של בולטין, שהוא אחד מידידי ישראל החזקים ביותר בארצות הברית, הממשלה בחרה להגיב בביטול לאזהרותיו. גורם ממשלתי אחד ביטל אותו כ"אביגדור ליברמן אמריקני" ואחר פסל את חשיבות דבריו. אך כאמור, השבוע סנה לא רק הסכים עמו, הוא אף הודיע כי בין ישראל וארצות הברית אין שיתוף פעולה מבצעי בנושא.
 
מצידם, השרים האמונים על שמירת ביטחוננו היו עסוקים למדיי בזמן האחרון. בשבוע שעבר ליברמן טייל באירופה וניסה לקדם את הרעיון שלו לצרף את ישראל לאיחוד האירופי האנטי ישראלי. זאת ועוד, לנוכח ההצלחה המסחררת של כוחות יוניפי"ל במניעת התחמשותו של חיזבאללה בשנה האחרונה, ליברמן גם ניסה לקדם את הרעיון שלו לשגר כוחות נאט"ו לעזה.
 
שרת החוץ ציפי לבני מצדה נפגשה ביום רביעי עם עמיתה המרוקני ושיבחה את שיתוף מרוקו ביוזמה הסעודית ממנה כבר התנערה ערב הסעודית.
 
אולמרט מן הסתם, הביא הסכם שלום ביו חיים רמון ורוני בר-און ולהפסקת אש זמנית עם מאיר שטרית. וכמובן, ראש הממשלה הבטיח את ביטחוננו לטווח ארוך כאשר מינה את רוחמה לשרה בממשלת הגמדים שלו.
 
כלי התקשורת, המתעלמים כולם מהמצב המתהווה באזורנו, מבטיחים לנו כי ברגע שיתפרסם דו"ח וינוגרד הסופי, ממשלת אולמרט תיפול. אך אין סיבה להאמין להם. במקרה הטוב, הדו"ח רק יספר לנו את מה שברור כבר שנה – כי עם או בלי מועצה לביטחון לאומי, חברי הממשלה אינם מסוגלים למלא את תפקידיהם והדבר היחיד שמעניין אותם הוא ההישרדות הפוליטית של כל אחד מהם יהיו ההשלכות לביטחון המדינה אשר יהיו.
 
אבל, חבל בכלל על כל הדאגה. הרב עובדיה מרוצה. ליברמן מבסוט, אולמרט מחוזק, ורוחמה נרגשת עד דמעות. אולי גם אנחנו. 
 
 
]]> http://www.carolineglick.com/h/2007/07/post-4.php http://www.carolineglick.com/h/2007/07/post-4.php Fri, 06 Jul 2007 20:52:37 -0500 עמותות מומלצות עמותות מומלצות

]]> http://www.carolineglick.com/h/2007/01/post-3.php http://www.carolineglick.com/h/2007/01/post-3.php Favorite Charities Wed, 31 Jan 2007 22:06:45 -0500 Lectures הספר מבטא כאב נורא מהמולדת הרומנית שהכזיבה, שתקעה סכין בגבם של היהודים, שהוליכה אותם אל מותם, בחדווה, בהנאה של שמחה לאיד, ללא התייצבות אל מול הרוע המוחלט. לוקה כותב על כך:


"חלף עשור מיום ראשון הארור ההוא שבו הוציא אותנו מבתינו, חלקנו לבושים בפיג'מות, העליבו אותנו, הרביצו לנו, קיללו אותנו, איימו עלינו, ירקו עלינו, סטרו לנו, דחפו אותנו, בעטו בנו, הכו אותנו בראש, בגב, ברגליים, חבטו בקת הרובה או עם אקדחיהם, מכות בשוטים ובמוטות. כך, בעודנו מכחילים מהמכות האלה, מדממים, פצועים, המומים, הכניסו אותנו זוגות זוגות לשיירה ארוכה ושוטרים וחיילים הובילו אותנו בידיים מורמות לעבר חצר המשטרה, כאשר ברקע נשמעו הדי הצחוק ומחיאות הכפיים של ההמון הסוער. בחצר המשטרה חיכה לנו מבעוד מועד הנשק האוטומטי שהיה אמור לחסל אותנו". (עמ' 149) 


באותו יום החליט לוקה להתנתק מרומניה, לא לסמוך עליה ועל תושביה יותר וכדבריו "לחזור הביתה, לארצי שלי". הוא עזב הכול, ויתר על קריירה ומעמד והתחיל מחדש.


 "וכאן, במדינת ישראל, אף אחד לא מבקש ממני לשכוח את הזיכרונות, להתכחש לעברי ולשכוח את האנשים האלה שהיו כל כך יקרים ללבי, שמסרו את נפשם על קידוש השם אך ורק בגלל היותם יהודים". (עמ' 159)


 שפתו העשירה של לוקה מתארת את הסיוט הנורא של יום ראשון הנורא, 19 ביוני 1941, בו הובלו יהודים רבים, תוך ביטויי השפלה קשים, ברחובות יאשי, אל מותם. הם הובלו במרמה, תחת סיפורי כיסוי. בחצר המשטרה נפתחה אל אלפים מהם אש תופת שקטלה אותם. לוקה הצליח להימלט ובדרך נס ניצלו חייו גם פעם נוספת לאחר מכן. חוויית ההינתקות מהבית פותחת את הספר ומעבירה את הקורא בסיוט של ההיקרעות מהריחות והחום הביתי היהודי אל תוך הרחוב העוין, הרומני, הלועג והשונא.


לוקה מצליח להעביר את החוויה של ההשפלה הקשה שבהליכה ברחוב אל הלא-נודע ותיאוריו עוברים על פני סמטאות ורחובות שבהם יהודים רבים השקיעו את עצמם ברומניה ובטחו בה ואז, באותו רגע נורא של קיץ 1941, היא בגדה בהם. השמות הרומניים של כל רחוב ושל כל מוסד, של כנסיות ושל שכונות מעניקים לתיאור אותנטיות רבה. ראוי כי יבוצע בהם מדי שנה "מצעד החיים" רומני והיה טוב אם השלטונות הרומנים היו מאותגרים בנושא זה.


תוך כדי הצעידה המבהילה עוברים היהודים ליד פנימיית הבנות "נוטרה דאם דה סיון" שהפכה בימים ההם לבית חולים המיועד לפצועי הצבא הגרמני. שם, מתאר לוקה, את המחזה הקשה של הגרמנים הלועגים ליהודים ואת הרומנים המנסים להוכיח בכל נימי נפשם את הנאמנות שלהם לבעלי בריתם.

]]> http://www.carolineglick.com/h/2007/01/lectures.php http://www.carolineglick.com/h/2007/01/lectures.php Upcoming Lectures Thu, 25 Jan 2007 20:53:09 -0500 My Book בסוף שנת 1988 חודש לפני שאאוג'ן לוקה, סופר, איש רוח ועיתונאי, אמור היה לפרוש לגמלאות הוא קיבל התקף לב, אותו הוא עבר. התקף לב זה העמיד אותו בנקודת מבט שונה ומיד כשהתאושש ביקש לכתוב ספר. ספר על הפוגרום ממנו הוא ניצל בסוף יוני 1941 בעיר יאשי שברומניה.

לפני אותן פרעות היו ביאשי (המכונה בטעות יאסי) 45 אלף יהודים. לאחר הפרעות, במאי 1942, במפקד "בעלי הדם היהודי" נספרו רק כ-33 אלף יהודים. הפרעות הללו היוו את שיאה של השתוללות אנטישמית לפי פקודה של הרודן יון אנטונסקו, שליט רומניה במלחמת העולם השנייה. כוחות משטרה וצבא רומנים שהוצגו כ"רומנים פטריוטים" ו"רומנים מצפוניים" בסיוע כוחות צבא גרמנים ששהו באותה תקופה בעיר בסיוע פורעים רומנים אנטישמיים הוציאו רבבות יהודים מבתיהם, מעסקיהם ובזזו אותם, רצחו, עינו והשפילו.


אנטונסקו הרומני תכנן לגרש את כל יהודי רומניה אף עטף את תוכניתו בדברי הרגעה לראשי הקהילה היהודית. בסתר העביר לגנרל איליה שטפליה, ראש המטה הכללי שלו הוראה שדרשה "לזהות את כל היהודונים, לפי מחוזות (במולדובה), לאסור את חופש התנועה שלהם ולהיות מסוגל לעשות בהם כל שיצווה ברגע המתאים".


כדי לתת בידי מגרשי היהודים את האמתלה לשימוש באמצעים חריפים, ב-27 ביוני 1941 שלחה מפקדת הסיגורנצה (משטרת הביטחון הרומנית) למשטרת העיר יאשי הוראה בזו הלשון:


"מאחר שלמפקדת הסיגורנצה נודע כי יהודים מסוימים הסתירו כלי נשק ותחמושת, הננו מבקשים שתואילו לערוך חיפושים מפורטים וקפדניים בדירות של האוכלוסייה היהודית, כדי לבדוק שמא אנו עומדים בפני פעולת התחמשות של האוכלוסייה היהודית. נא לדווח מיידית על התוצאות, תוך ציון הצעדים שנקטתם".


לוקה היה אז נער צעיר. כעבור שנים, בקיץ 1989 הוא כתב על פני שלושה חודשים את הספר היוצא בימים אלה לראשונה בעברית בתרגומו של בתו, ד"ר רוקסנה רייכמן. הספר יצא לאור לראשונה בשפה הרומנית בדצמבר 1989 וזכה כעבור שנה לפרס "ציון".


ביולי 1997 הלך לוקה לעולמו. "הוא היה צלול לחלוטין עד הרגע האחרון ממש", כותבת בתו באחרית הדבר, "קרא, כתב, היה מעורב בכל מה שקרה. בבית החולים, יום לפני מותו המפתיע שאירע בניגוד לציפיותיהם של בני המשפחה ואף של הרופאים, הבאתי לאבי את השבועון "מינימום" שהופיע בשפה הרומנית באותו יום ושבו ראה אור מאמרו האחרון. הוא היה חלש ועייף אבל רצה לדעת אם כתבו הכול, אם לא שכחו משהו בדפוס. ישבתי לצידו והקראתי לו את המאמר".


]]> http://www.carolineglick.com/h/2007/01/my-book.php http://www.carolineglick.com/h/2007/01/my-book.php My Book Thu, 25 Jan 2007 20:46:35 -0500