Caroline Glick Hebrew

Silencing dissent in America

2009-10-30T15:43:05Z

Former ambassador to the UN Dore Gold should probably buy himself a flak jacket. Gold is scheduled to debate Richard Goldstone at Brandeis University next Thursday and the anti-Israel forces are organizing quite a reception for him.

Goldstone, who chaired the UN Human Rights Council's commission charged with accusing Israel of committing war crimes in Gaza during Operation Cast Lead, has become a darling of the anti-Israel Left in the weeks since his report accusing Israel of committing both war crimes and crimes against humanity was published last month. And anti-Israeli leftists don't like the idea of someone challenging his libelous attacks against Israel in a public debate at a university.

In an e-mail to a campus list-serve, Brandeis student and anti-Israel activist Jonathan Sussman called on his fellow anti-Zionists to disrupt the event that will pit the "neutral" Goldstone against Gold with his "wildly pro-Zionist message." Sussman invited his list-serve members to join him at a meeting to "discuss a possible response."

As the young community organizer sees it, "Possibilities include inviting Palestinian speakers to come participate, seeding the audience with people who can disrupt the Zionist narrative, protest and direct action." He closed his missive with a plaintive call to arms: "F**k the occupation."

Apparently the aspiring political organizer never considered another possibility: listening to what Gold has to say.

It seems rather unfair to pick on a small fry like Sussman. A brief Web search indicates that Gold's would-be silencer divides his time fairly equally between publishing rambling, Communist verses to paramours and calling for the overthrow of the US government.

The problem is that Sussman's planned "direct action" against Gold is not an isolated incident. On college campuses throughout the US, Israelis and supporters of Israel are regularly denied the right to speak by leftist activists claiming to act on behalf of Israel's "victims," or in the cause of "peace." In the name of the Palestinians or peace these radicals seek to coerce their fellow students into following their lead by demonizing and brutally silencing all voices of dissent.

This, by the way is true regardless of where the speaker fits on the pro-Israel spectrum. Earlier this month former prime minister Ehud Olmert - who during his tenure in office offered the Palestinians more than any of his predecessors - could barely get a word in edgewise above the clamor of students at the University of Chicago cursing him as a war criminal.

While many commentators claim that the situation on college campuses is unique, the fact is that the attempts of leftist activists on campuses to silence non-leftist dissenters regarding Israel and a host of other issues is simply an extreme version of what is increasingly becoming standard operating procedure for leftist activists throughout the US. Rather than participating in a battle of ideas with their ideological opponents on the Right, increasingly, leftist activists, groups and policy-makers seek to silence their opponents through slander, intimidation and misrepresentation of their own agenda.

CASE IN point is J Street. The 18-month old, multi-million dollar American Jewish political action committee held its inaugural convention this week in Washington. J Street seeks to present itself as the representative of a silent majority of American Jews. However, its signature positions - while in line with the Obama administration's policies - are deeply discordant with mainstream American Jewish views.

J Street asserts that Israel must freeze all Jewish construction beyond the 1949 armistice lines; that Israel should withdraw to the 1949 armistice lines, including in Jerusalem and expel all Jews now living beyond the 1949 armistice lines; that the absence of peace is due to the absence of a Palestinian state; that Israel used excessive force in Operation Cast Lead and the Goldstone Report is legitimate. J Street also opposes both sanctions on Iran and military strikes against Iran's nuclear facilities.

Just how profoundly out of synch these positions are with the American Jewish community was made clear with last month's publication of the American Jewish Committee's 2009 Annual Survey of American Jewish Opinion.

According to the survey, a majority of US Jews oppose the Obama administration's call for the prohibition of Jewish construction in Judea, Samaria and Jerusalem. Similarly, the vast majority of US Jews rejects the call for Israel to surrender parts of Jerusalem to the Palestinians; believes the cause of the Palestinian conflict with Israel is the Arabs' desire to destroy Israel rather than the absence of a Palestinian state; and supports Israel's right to defend itself against Palestinian terror. A whopping 94 percent of American Jews believe the Palestinians should be required to accept Israel's right to exist as a precursor to any viable peace. Finally, a solid majority of American Jews supports either a US or an Israeli military strike against Iran's nuclear installations.

But no matter. Facts are no obstacle for J Street. Just as Sussman smears his opponents to discredit dissenting views, so J Street has not only misrepresented its own place on the American Jewish ideological spectrum. It has misrepresented the position of mainstream American Jewish groups on the ideological spectrum. Owing no doubt to the fact that most American Jews self-identify as liberals, J Street condemns organizations like AIPAC and the ADL as right-wing or conservative or hawkish to try to make American Jews feel uncomfortable supporting them.

At its conference this week J Street's radicalism was on full display. According to the JTA account, one panel discussion featured members of Congress debating the proposition that American Jewish money controls US foreign policy. Congressman Bob Filner (D-California) was reportedly the darling of the crowd for arguing that indeed, Jewish money exerts inordinate and destructive influence over US foreign policy.

Filner related how in 1994 he was one of the few members of Congress who refused to sign onto a resolution condemning an anti-Semitic speech given by Nation of Islam lieutenant Khalid Abdul Muhammad. Filner claimed that by refusing to condemn a public figure's calumny against the Jewish people he lost some $250,000 in electoral contributions in each subsequent election cycle. "That kind of money is an intimidating factor. I raised a lot less in succeeding years, but my conscious was cleared," he bragged.

Filner went on to condemn pro-Israel lobbyists in general. Indeed he insinuated that the act of lobbying on behalf of Israel is inherently treacherous. Filner argued that unlike labor lobbyists who provide some public benefit, pro-Israel lobbyists are dangerous because they convince legislators to take "positions that can lead to war."

Then there was the self-professed "pro-Israel, pro-peace" group's panel discussion on Iran's nuclear program. As James Kirchick reported in The New Republic, the panel included two of Iran's most outspoken apologists in Washington. Both former National Security Council staffer Hillary Mann Leverett and National Iranian-American Council head Trita Parsi asserted a moral and security equivalence between Iran, Israel and the US. Leverett accused opponents of Iran's nuclear program of racism. In her words, those calling for Iran to be denied nuclear weapons are "reinforcing stereotypes of Iranian duplicitousness," and their warnings are "fundamentally racist."

Here we see how just as Sussman seeks to demonize dissenting views, so J Street gives an open forum to radicals who castigate their opponents as illegitimate, racist and treacherous.

Perhaps the most outstanding feature of the far-left's behavior is its trenchant refusal to acknowledge that it is the far-left. Just as J Street fatuously claims to represent the American Jewish majority, so it claims to be the American Jewish equivalent of the Kadima Party. J Street's Executive Director Jeremy Ben-Ami told The Jerusalem Post, "The party and the viewpoint that we're closest to in Israeli politics is actually Kadima."

This of course is pure nonsense. Kadima - like every other Zionist political party in Israel - supports strong sanctions on Iran. Indeed, Kadima supports taking whatever steps are necessary to prevent Iran from acquiring nuclear weapons.

Beyond that, Kadima waged two wars while it was in office. Both Operation Cast Lead and the Second Lebanon War were opposed by the far-left. J Street was outspoken in its criticism of Cast Lead. Moreover, Kadima's leaders have emphatically opposed the Goldstone Report.
So other than its support for the rapid establishment of a Palestinian state, Kadima shares none of J Street's positions.

THE FACT that J Street represents neither mainstream Israeli thinking nor mainstream American Jewish thinking is of little concern to its leadership. J Street represents the Obama administration. In his keynote address before the conference, National Security Adviser James Jones told his cheering audience that J Street has a friend in the Obama White House. As he put it, "You can be sure that this administration will be represented at all other future J Street conferences."

In recent weeks we have discovered that like its agent J Street, and indeed like Sussman at Brandeis, the Obama White House is also dedicated to silencing opposing voices by marginalizing and demonizing dissent. In fact, the White House's modus operandi is startlingly similar to theirs.

There are six national television networks in the US. Five of them support President Barack Obama. One - Fox News - does not. Rather than rejoice in what is an overwhelmingly favorable state of affairs for it, in recent weeks, the Obama White House has gone to war against Fox News. Obama's senior advisers have castigated the network as "the research arm of the Republican Party," and claim daily that it is "not a news organization."

Obama as well as top administration officials boycott Fox programs and are seeking to intimidate friendly news organizations into joining them in isolating Fox. In a spate of recent statements on the subject, Obama's top advisers have warned the other networks not to follow Fox's lead on any of the stories it reports, lest they discover they have allowed themselves to become the tool of the Republicans.

A straight line connects Sussman's rants, J Street's lies and the Obama administration's attempt to destroy a news organization. In each case, actions aimed at silencing debate are falsely characterized as the brave moves of an underdog seeking to confront the evil powers that be. Sussman writes of the need to overthrow the "oligarchs." J Street claims to be breaking the "right-wing stranglehold" on US Israel policy. And Obama's adviser Valerie Jarrett claims that by attacking Fox News, the White House is "speaking truth to power."

Luckily, the falseness of all of these claims has not been lost on the American public. Despite the actions of the likes of Sussman, "wildly pro-Zionist" voices still resonate on college campuses just as they do throughout the US. J Street has been unable to convince American Jews that its anti-Israel positions are the true expression of American Jewish Zionism. And Obama's approval ratings now stand at a mere 51%.

But the fact that these views have not become dominant in America is no reason to be sanguine about the future. That opponents of free speech today occupy the top echelons of power in Washington and are represented at all levels of American society constitutes a critical challenge to the continued vibrancy of American democracy.

וואלה

2009-05-01T08:19:14Z

http://www.walla.co.il/

הארץ

2009-05-01T08:06:40Z

http://www.haaretz.co.il/

רוחמה בשטח, אויבינו במתח

2007-07-07T00:52:37Z

השבוע ארגון ממר"י פרסם

ידיעה מעניינת מאיראן: "מאמר בשבועון האיראני "סובח א סאדק, המופץ בקרב כוחות משמרות המהפכה, מדווח שמסמכי פת"ח שנתפסו על ידי חמאס חשפו כי מצריים שיחקה תפקיד בהסתת העימותים שהובילו להשתלטות חמאס על עזה.

המאמר הוסיף כי זאת הפעם השנייה שמצריים בגדה בפלשתינים, הראשונה הייתה הבגידה של סאעדת בפסגת קמפ דיוויד."

משמעות הדיווח הוא שחמאס משתף את איראן במידע הרב שנפל לידיו בעקבות השתלטותו על עזה. מידע זה

, הכולל את כל המידע המודיעיני של ארגוני הביטחון של הרשות הפלשתינית ואת הארכיונים האישיים של כל ראשי הפת"ח כולל יאסר ערפאת, מחמוד עבאס ומוחמד דחלאן, הינו השלל המודיעיני העשיר ביותר שאי פעם נלקח על ידי ארגון ג'יהאד.

גורמי חמאס הודיעו לכתבים כי העובדה שאנשי פת"ח הפקירו את המידע הזה ללא מאבק אינו מפתיע שכן בחודשים שקדמו להשתלטות חמאס על עזה, כוחות פת"ח כבר מסרו כמויות גדולות הן של תיקי מודיעין והן של נשק לחמאס תמורת כסף.

השימוש האיראני במידע זה, מראה עד כמה יש במידע מודיעיני רב זה כדי לערער את היציבות של כלל השחקנים באיזור. מצריים, ירדן, ערב הסעודית, לבנון, עיראק, ארצות הברית, וכמו כן ישראל, יכולות לצפות כי בהמשך הדרך יפורסמו מידעים שיש בהם כדי להביך ואף יותר מזה, את המשטרים ולסכן את מהלכיהם בזירות רבות. עובדה זאת ללא ספק הינה אחד הגורמים שהובילו את המצרים, הירדנים והסעודים להורות לעבאס להימנע מעימות עם חמאס ולנסות להגיע איתו להסדר חדש.

ובכלל מצבו של חמאס רק משתפר עם כל יום שחולף. מייד לאחר שישראל העבירה את התשלום הראשון בסך כ-120 מיליון דולר לראש ממשלת פת"ח סלאם פייאד, פייאד אמר כי הוא ישתמש בכספים כדי לשלם את משכורותיהם של עובדי הרשות בעזה. הודעתו זאת של פייאד מצביעה של שני דברים. ראשית, הוא מפורר לחלוטין הטענה כי ממשלת פייאד וממשלת חמאס הן שתי ישויות נפרדות ועוינות זו לזו. כוונתו של פייאד לשלם את משכורותיהם של עובדי הרשות בעזה מראה בבירור כי מבחינת הפת"ח מדובר ברשות אחת – לא שתיים.

שנית, השימוש בכספים ישראלים לתשלום המשכורות של עובדי הרשות בעזה חושף כי על אף הצהרותיו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, בפועל, ישראל מממנת את חמאס. הרי, אילולא הועברו הכספים לפייאד, חמאס היה צריך לשלם את המשכורות בעצמו. העברת הכספים לפייאד מישראל מאפשרת לחמאס לנצל את כספיו למטרות אחרות – כגון בניית צבא והכנתו למלחמה נגד היהודים.

שחרורו של כתב ה-

BBC

אלן ג'ונסטון השבוע שימש אף הוא, ניצחון חשוב לחמאס. כיום הבריטים אצים רצים לעבר הכרה בארגון הג'יהאד. בעקבות השחרור, שר החוץ הטרי של בריטניה דיוויד מיליבנד, שאמו, ניצולת שואה חברה בארגון האנטי ציוני הקיצוני "יהודים למען צדק עבור הפלשתינים" ואביו קומוניסט, שיבח את חמאס. מיליבנד אמר כי מנהיגי חמאס "גינו את החוטפים ודרשו שחרורו של אלן. אני ער לחלוטין לתפקיד החיוני שהם שיחקו בהבטחת תוצאה משמחת זאת." בהודעה לפרלמנט מיליבנד הוסיף כי ייתכן שבהמשך, ממשלתו של גורדון בראון תכיר בממשלת חמאס.

ממשלת ישראל מצידה הרעיפה מחמאות על הבריטים והתחנפנה בפני חמאס. בתגובה על שחרור ג'ונסטון אמר אולמרט, "כידוע חברי החמאס שמחזיקים (בשליט) למעשה מונעים את השחרור של אסירים פלשתינים שכבר סוכם." באומרו כך, אולמרט נתן איתות ברור שישראל מעוניינת לעשות גם היא עסקים עם חמאס וכן נתן להבין כי ישראל מוכנה להשלים עם השתלטות בת חסותה של איראן על פרוזדור אשקלון ואשדוד.

ולא רק ישראל ובריטניה מנסות להיטיב עם חמאס. גם אל קעאידה מחבק את ארגון האח שלו מהאחים המוסלמים. בעוד רק בחודש מרץ, עם חתימת הסכם מכה בין חמאס ופת"ח אל קעיאדה גינה את חמאס, בסרט הווידיאו שהופץ השבוע, מס' 2 באל קאיעדה איימן זאווהירי שיבח את חמאס. לדבריו, "אנו אומרים לאחינו, לוחמי הקודש של חמאס שאנו וכלל האומה המוסלמית עומדים לצידכם, אך עליכם לשנות את כיוונכם הפוליטי. מוסלמים צריכים להצטרף לחמאס ואנחנו נגבה אותם באמצעות העברת נשק וציוד ממדינות שכנות."

הסירוב של ממשלת אולמרט להתמודד עם האיום שחמאס-איראן מציבים מעזה הוא רק חלק מהתנהלות כללית המאופיינת על ידי התכחשות לאיומים ההולכים וטופחים נגד ישראל באופן כללי. בשבוע שעבר הסורים ציינו 33 שנה ל'שחרור' קונייטרה במסגרת הסכם הפסקת האש. בטקסים שנערכו בעיירה, שריו של בשאר אסעד שבו והדגישו את מחויבותו של הרודן לשחרר את הגולן. על פי דיווחים בודדים, הסורים פתחו את כביש דמשק-קוניייטרה לנסיעה אזרחית בפעם הראשונה זה 40 שנה ובכך הכינו את הקרקע לחדירת מחבלים לרמת הגולן.

ביום רביעי רדיו דמשק דיווח כי המשטר הסורי רואה באימון כוחות צה"ל בצפון איום במלחמה. יותר מכל דבר אחר, יש לראות בהודעה סורית זאת סימן שדמשק בונה כעת עילה למלחמה. ואיזה סוג מלחמה מחכה לנו? מלחמת טילים.

בזמן שהממשלה מתווכחת על היתרונות והחסרונות של דו"ח שחק הממליץ לשנות את מבנה המועצה לביטחון לאומי, ומתפנה למנות את רוחמה אברהם שרה בישראל, הלקח המרכזי של מלחמת לבנון השנייה – שהעורף הוא היעד העיקרי של אויבינו – אינו זוכה לשום התייחסות רצינית. לקח זה היה צריך להניע את הממשלה לפתוח במבצע ארצית למיגון העורף – לא רק בצפון ובגבול עזה אלא בכל המדינה הנמצאת כולה בטווח של הטילים הסורים. שנה לאחר המלחמה, אפילו שדרות איננה ממוגנת ותשתיות המיגון בצפון עדיין מוזנחות. זה לקח 11 חודשים מתום המלחמה בשביל משרד האוצר לשחרר תקציב לרכוש ערכות מגן לציבור למרות שידוע כי לסוריה מלאי משמעותי של נשק כימי.

ובכלל, בזמן שאולמרט מכנה את המלחמה האחרונה "זיכרון רחוק", בלבנון חיזבאללה מתחמש בקצב כה מסחרר עד שאפילו האו"ם מתריע על כך. בדו"ח של מזכ"ל האו"ם באן קי מון בשבוע שעבר, הוא דיווח כי הגבול בין סוריה ולבנון פרוץ ומשלוחות נשק עוברות באין מפריע לחיזבאללה. באן גם האשים את סוריה ואיראן בהעברת הנשק.

בראיון פרישה מתפקידו כסגן שר הביטחון, אפריים סנה אמר השבוע לרשת ב' כי הממשלה מפקירה את ביטחון המדינה על ידי בלימת תקציבים חיוניים לצה"ל הנדרשים כדי להתמודד עם אפשרות של מלחמה עם סוריה, חיזבאללה וחמאס. סנה הפנה אצבע מאשימה נגד הממשלה גם בכל הקשור להתמודדות עם התוכנית הגרעין האיראנית.

בעוד אולמרט, שרת החוץ ציפי לבני, השרים אביגדור ליברמן ושאול מופז מדברים בשבח העיצומים החלשים שהטילה מועצת הביטחון על איראן וכן מספרים לציבור שקיים שיתוף פעולה מלא אם ארצות הברית בנושא, סנה התריע כי הסנקציות אינן משפיעות על ההתקדמות של איראן לעבר הפצצה וכי "אין תיאום ברמה המבצעית בית צבאות ישראל וארצות הברית בנושא איראן." סנה הוסיף ואמר כי הממשלה איננה מעבירה די כספים למערכות הביטחון כדי שיהיה לישראל מענה צבאי עצמאי אפקטיבי מול איראן.

ומצידה, איראן מגייסת את כלל משאביה לקראת מלחמה אפשרית עם ארצות הברית וישראל. המשטר בטהראן סיכן את יציבותו בשבוע שעבר כאשר הודיע על הגבלת הצריכה בדלק עבור האזרחים. השבוע נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד הודיע על כוונתו להטיל מגבלות גם על השימוש הפרטי בחשמל.

במקום להתמודד עם עובדות מדאיגות אלו, הממשלה נלחמת נגד כל מי שמעיז להתריע על הסכנות. בשבוע שעבר למשל, בראיון ל'ג'רוזלם פוסט' שגריר ארצות הברית לאו"ם לשעבר ג'ון בולטון האשים את ממשל בוש בקידום מדיניות כושלת כלפי איראן באמצעות משא ומתן וסנקציות.

לדבריו, "הגישה הנוכחית של האירופאים ואמריקנים איננה רק נדונה לכישלון אלא היא מסוכנת. ניהול מגעים עם האיראנים רק נותן להם את מה שהם רוצים, יותר זמן."

בולטון הוסיף, "מגעים מדיניים וסנקציות נכשלו. על כן יש לבחור בין הפלת המשטר והקמת משטר חדש שלא ישתמש בנשק גרעיני או, כמפלט אחרון, שימוש בכוח." בולטון הוסיף כי ככל הנראה אין מספיק זמן להפיל את המשטר לפני שהאיראנים ישיגו נשק גרעיני.

במקום להתייחס ברצינות לדבריו של בולטין, שהוא אחד מידידי ישראל החזקים ביותר בארצות הברית, הממשלה בחרה להגיב בביטול לאזהרותיו. גורם ממשלתי אחד ביטל אותו כ"אביגדור ליברמן אמריקני" ואחר פסל את חשיבות דבריו. אך כאמור, השבוע סנה לא רק הסכים עמו, הוא אף הודיע כי בין ישראל וארצות הברית אין שיתוף פעולה מבצעי בנושא.

מצידם, השרים האמונים על שמירת ביטחוננו היו עסוקים למדיי בזמן האחרון. בשבוע שעבר ליברמן טייל באירופה וניסה לקדם את הרעיון שלו לצרף את ישראל לאיחוד האירופי האנטי ישראלי. זאת ועוד, לנוכח ההצלחה המסחררת של כוחות יוניפי"ל במניעת התחמשותו של חיזבאללה בשנה האחרונה, ליברמן גם ניסה לקדם את הרעיון שלו לשגר כוחות נאט"ו לעזה.

שרת החוץ ציפי לבני מצדה נפגשה ביום רביעי עם עמיתה המרוקני ושיבחה את שיתוף מרוקו ביוזמה הסעודית ממנה כבר התנערה ערב הסעודית.

אולמרט מן הסתם, הביא הסכם שלום ביו חיים רמון ורוני בר-און ולהפסקת אש זמנית עם מאיר שטרית. וכמובן, ראש הממשלה הבטיח את ביטחוננו לטווח ארוך כאשר מינה את רוחמה לשרה בממשלת הגמדים שלו.

כלי התקשורת, המתעלמים כולם מהמצב המתהווה באזורנו, מבטיחים לנו כי ברגע שיתפרסם דו"ח וינוגרד הסופי, ממשלת אולמרט תיפול. אך אין סיבה להאמין להם. במקרה הטוב, הדו"ח רק יספר לנו את מה שברור כבר שנה – כי עם או בלי מועצה לביטחון לאומי, חברי הממשלה אינם מסוגלים למלא את תפקידיהם והדבר היחיד שמעניין אותם הוא ההישרדות הפוליטית של כל אחד מהם יהיו ההשלכות לביטחון המדינה אשר יהיו.

אבל, חבל בכלל על כל הדאגה. הרב עובדיה מרוצה. ליברמן מבסוט, אולמרט מחוזק, ורוחמה נרגשת עד דמעות. אולי גם אנחנו.

עמותות מומלצות

2007-02-01T03:06:45Z

עמותות מומלצות

techno

2007-01-26T02:53:11Z

Technorati Profile

Lectures

2007-01-26T01:53:09Z

הספר מבטא כאב נורא מהמולדת הרומנית שהכזיבה, שתקעה סכין בגבם של היהודים, שהוליכה אותם אל מותם, בחדווה, בהנאה של שמחה לאיד, ללא התייצבות אל מול הרוע המוחלט. לוקה כותב על כך:

"חלף עשור מיום ראשון הארור ההוא שבו הוציא אותנו מבתינו, חלקנו לבושים בפיג'מות, העליבו אותנו, הרביצו לנו, קיללו אותנו, איימו עלינו, ירקו עלינו, סטרו לנו, דחפו אותנו, בעטו בנו, הכו אותנו בראש, בגב, ברגליים, חבטו בקת הרובה או עם אקדחיהם, מכות בשוטים ובמוטות. כך, בעודנו מכחילים מהמכות האלה, מדממים, פצועים, המומים, הכניסו אותנו זוגות זוגות לשיירה ארוכה ושוטרים וחיילים הובילו אותנו בידיים מורמות לעבר חצר המשטרה, כאשר ברקע נשמעו הדי הצחוק ומחיאות הכפיים של ההמון הסוער. בחצר המשטרה חיכה לנו מבעוד מועד הנשק האוטומטי שהיה אמור לחסל אותנו". (עמ' 149)

באותו יום החליט לוקה להתנתק מרומניה, לא לסמוך עליה ועל תושביה יותר וכדבריו "לחזור הביתה, לארצי שלי". הוא עזב הכול, ויתר על קריירה ומעמד והתחיל מחדש.

"וכאן, במדינת ישראל, אף אחד לא מבקש ממני לשכוח את הזיכרונות, להתכחש לעברי ולשכוח את האנשים האלה שהיו כל כך יקרים ללבי, שמסרו את נפשם על קידוש השם אך ורק בגלל היותם יהודים". (עמ' 159)

שפתו העשירה של לוקה מתארת את הסיוט הנורא של יום ראשון הנורא, 19 ביוני 1941, בו הובלו יהודים רבים, תוך ביטויי השפלה קשים, ברחובות יאשי, אל מותם. הם הובלו במרמה, תחת סיפורי כיסוי. בחצר המשטרה נפתחה אל אלפים מהם אש תופת שקטלה אותם. לוקה הצליח להימלט ובדרך נס ניצלו חייו גם פעם נוספת לאחר מכן. חוויית ההינתקות מהבית פותחת את הספר ומעבירה את הקורא בסיוט של ההיקרעות מהריחות והחום הביתי היהודי אל תוך הרחוב העוין, הרומני, הלועג והשונא.

לוקה מצליח להעביר את החוויה של ההשפלה הקשה שבהליכה ברחוב אל הלא-נודע ותיאוריו עוברים על פני סמטאות ורחובות שבהם יהודים רבים השקיעו את עצמם ברומניה ובטחו בה ואז, באותו רגע נורא של קיץ 1941, היא בגדה בהם. השמות הרומניים של כל רחוב ושל כל מוסד, של כנסיות ושל שכונות מעניקים לתיאור אותנטיות רבה. ראוי כי יבוצע בהם מדי שנה "מצעד החיים" רומני והיה טוב אם השלטונות הרומנים היו מאותגרים בנושא זה.

תוך כדי הצעידה המבהילה עוברים היהודים ליד פנימיית הבנות "נוטרה דאם דה סיון" שהפכה בימים ההם לבית חולים המיועד לפצועי הצבא הגרמני. שם, מתאר לוקה, את המחזה הקשה של הגרמנים הלועגים ליהודים ואת הרומנים המנסים להוכיח בכל נימי נפשם את הנאמנות שלהם לבעלי בריתם.

My Book

2007-01-26T01:46:35Z

בסוף שנת 1988 חודש לפני שאאוג'ן לוקה, סופר, איש רוח ועיתונאי, אמור היה לפרוש לגמלאות הוא קיבל התקף לב, אותו הוא עבר. התקף לב זה העמיד אותו בנקודת מבט שונה ומיד כשהתאושש ביקש לכתוב ספר. ספר על הפוגרום ממנו הוא ניצל בסוף יוני 1941 בעיר יאשי שברומניה.

לפני אותן פרעות היו ביאשי (המכונה בטעות יאסי) 45 אלף יהודים. לאחר הפרעות, במאי 1942, במפקד "בעלי הדם היהודי" נספרו רק כ-33 אלף יהודים. הפרעות הללו היוו את שיאה של השתוללות אנטישמית לפי פקודה של הרודן יון אנטונסקו, שליט רומניה במלחמת העולם השנייה. כוחות משטרה וצבא רומנים שהוצגו כ"רומנים פטריוטים" ו"רומנים מצפוניים" בסיוע כוחות צבא גרמנים ששהו באותה תקופה בעיר בסיוע פורעים רומנים אנטישמיים הוציאו רבבות יהודים מבתיהם, מעסקיהם ובזזו אותם, רצחו, עינו והשפילו.

אנטונסקו הרומני תכנן לגרש את כל יהודי רומניה אף עטף את תוכניתו בדברי הרגעה לראשי הקהילה היהודית. בסתר העביר לגנרל איליה שטפליה, ראש המטה הכללי שלו הוראה שדרשה "לזהות את כל היהודונים, לפי מחוזות (במולדובה), לאסור את חופש התנועה שלהם ולהיות מסוגל לעשות בהם כל שיצווה ברגע המתאים".

כדי לתת בידי מגרשי היהודים את האמתלה לשימוש באמצעים חריפים, ב-27 ביוני 1941 שלחה מפקדת הסיגורנצה (משטרת הביטחון הרומנית) למשטרת העיר יאשי הוראה בזו הלשון:

"מאחר שלמפקדת הסיגורנצה נודע כי יהודים מסוימים הסתירו כלי נשק ותחמושת, הננו מבקשים שתואילו לערוך חיפושים מפורטים וקפדניים בדירות של האוכלוסייה היהודית, כדי לבדוק שמא אנו עומדים בפני פעולת התחמשות של האוכלוסייה היהודית. נא לדווח מיידית על התוצאות, תוך ציון הצעדים שנקטתם".

לוקה היה אז נער צעיר. כעבור שנים, בקיץ 1989 הוא כתב על פני שלושה חודשים את הספר היוצא בימים אלה לראשונה בעברית בתרגומו של בתו, ד"ר רוקסנה רייכמן. הספר יצא לאור לראשונה בשפה הרומנית בדצמבר 1989 וזכה כעבור שנה לפרס "ציון".

ביולי 1997 הלך לוקה לעולמו. "הוא היה צלול לחלוטין עד הרגע האחרון ממש", כותבת בתו באחרית הדבר, "קרא, כתב, היה מעורב בכל מה שקרה. בבית החולים, יום לפני מותו המפתיע שאירע בניגוד לציפיותיהם של בני המשפחה ואף של הרופאים, הבאתי לאבי את השבועון "מינימום" שהופיע בשפה הרומנית באותו יום ושבו ראה אור מאמרו האחרון. הוא היה חלש ועייף אבל רצה לדעת אם כתבו הכול, אם לא שכחו משהו בדפוס. ישבתי לצידו והקראתי לו את המאמר".

About Me

2007-01-26T01:41:49Z

כול דבר שאנחנו עושים אל המחשב נשמר בדיסק הקשיח
הוא שומר את כול המידע שיש כלומר אם אנחנו רוצים להתקין משחק חדש אז אנחנו מתקנים אותו אל הדיסק הקשיח אם אנחנו רוצים לשים מוסיקה אל המחשב אנחנו שמים את המסיקה אל הדיסק הקשיח הגדלים של הדיסק הקשיח גדלו מעוד לאחרונה כלומר אם פעם היא מחשב אם כמה ביטים אז היום במחשבים יש מאות ג'יגות היום אפשר להסיג כוננים של 250 ג'יגה יש גם את הדיסק הקשיח שנמצא מחוץ למחשב הוא משמש אותנו לגיבוים וכל לעביר אותו ממקום למקום

זכרון הוא המקום שבו המחשב שומר את הפעולות הפנימיות שהוא מבצע כלומר כדי לעשות משהו המחשב צריך לבצע איזה פעולה בזמן שהמחשב מבצע את הפעולה הזאת הוא משתמש בכול מיני נתונים שנשמרים בזכרון כיום יש זכרונות החל מ 256 מגה ועד ג'יגה כאשר אפשר לשים שתי כוננים של 512 מגה שהיו כאילו ג'יגה דבר זה עדיף ארבה פעמים מכול מיני סיבות

טוב אז מעבד וואי כמה אפשר לומר אל המעבד הוא החלק החשוב ביותר במחשב אז מה זה בעצם מעבד טוב אז ככה בטח שמתם שהוא המוח של המחשב מה זה אומר זה אומר שהוא מחשב את כול הדברים שקורים במחשב בדיוק כמו המוח האנושי כך גם המעבד
אם סמתם לב לפעמים קורה שהמחשב נתקע בחלק מהמקרים הסיבה לכך שהמחשב ניתקע תמונה בכך שחלק מהמעבדים יכולים לבצע רק פעולה אחת כול פעם אז מה קורה אנחנו רוצים לשמוע מוסיקה לשחק במחשב ולראות סרטון המחשב נכנס ללחץ המעבד שיכול לבצע רק פעולה אחת כול פעם עובר מפעולה לפעולה במהירות וכך קורה שהוא נתקע כי המעברים בין הפעולות יותר"קשיים"
לאחרונה יצוא מעבדים חדשים שהם כפולי ליבא כלומר הם יכולים לבצע שני פעולות בבת אחת בלי להפריע אחד לשני כמו כול שאר חלקי המחשב גם המעבד מחובר ללוח האם
שתי החברות המבילות בתחום הן AMD ו INTAL

ברוכים הבאים!

2007-01-23T03:36:04Z

גם אם החלטתם למרוד בקביעה הפולנית "בלי תואר אתה לא בן אדם" - אתם עדיין יכולים לישון בשקט. בבתי הספר המקצועיים לעיצוב, מוזיקה וכתיבה לא מתעקשים להפוך את הסטודנטים היצירתיים לאמנים מורעבים, ומעניקים מידי שנה מלגות וסיוע כלכלי.

• בית הספר להנדסה ועיצוב שנקר מעניק מלגה מידי שנה לכ- 20% מקהל הסטודנטים. לבית הספר יש תקציב מלגות המשתנה משנה לשנה, ומורכב מחלקו מתרומות. סטודנט המתקשה בתשלום שכר הלימוד יוכל לפנות בבקשה לסיוע כלכלי, כאשר רוב המלגות מוענקות על בסיס מצבו הכלכלי של הסטודנט ומשפחתו. בשורה טובה למי שמתאמץ להתפרנס מעבודות חלקיות ולממן את הלימודים בעצמו: המשמרות אמנם תקועות והטיפים מחורבנים, אבל עצם הניסיון יזכה אתכם בנקודות זכות למלגה.

בבית הספר מונהגת גם תוכנית בשם "אמץ סטודנט" בבית הספר, המתאימה לסטודנטים נזקקים שסיימו את שנה א' וכוללת אימוץ ל- 3 שנים בשכר לימוד והוצאות נלוות. מבית הספר נמסר כי גובה המלגות שונות נע בין רבע שכר לימוד ועד לשכר לימוד מלא, תלוי בגובה הנזקקות.

• בית הספר למוסיקה Muzik ייסד קרן מלגות למוסיקאים צעירים. הקרן תעניק בשנת הלימודים תשס"ז 8 מלגות לימוד על סך 8,000 שקלים למוסיקאים צעירים ומוכשרים הנרשמים למסלול הלימודים המלא ליצירה והפקת מוסיקה. מבית הספר נמסר כי תנאים מקדימים לבקשת המלגה כוללים בוגרי מגמות מוסיקה בבתי ספר תיכון, שממוצע הבגרות שלהם 85 ומעלה במקצועות המוסיקה, בוגרי מוסדות לימוד גבוהים בתחום המוסיקה או הסאונד וכן נגנים ויוצרי מוסיקה, השולטים בכלי נגינה אחד לפחות, בעלי תיק עבודות הכולל 3 יצירות מוסיקליות מוגמרות.

עוד פוסט

2006-11-26T00:31:13Z

קלייסטרס, שהודיעה כי תפרוש בסוף השנה, דווקא פתחה היטב והוליכה 1:3, לפני ששראפובה חזרה לעניינים. דווקא אז, המדורגת ראשונה שוב איבדה את הריכוז בכדורי ההגשה והירבתה לטעות. למזלה, מעבר לרשת היריבה רשמה כמות טעויות נכבדת משלה, ומערכה ראשונה רוויית שיברות הסתיימה ב-4:6.

הסט השני כבר היה חד צדדי הרבה יותר. מריה עלתה ל-1:4 מהיר, לפני שמאבק אחרון מצד קלייסטרס האריך מעט את שהותה במשחק, אבל לא יותר. האייסים של שראפובה היו שם כשהיא נזקקה להם, וזה מה שסגר את הסיפור.

"זה עצוב, קים היא אלופה נהדרת על המגרש ומחוצה לו", התייחסה המנצחת לבלגית הפורשת, ולקראת הגמר המבטיח אמרה: "אני נרגשת לפגוש את סרינה, היא הגיעה לטורניר בלי ציפיות ושיחקה טניס גדול, עם הרבה עבודה קשה. יש לי עוד הרבה עבודה עד שאגיע להישגים שלה".

הסרב שהעניק לוואידיסובה נקודות זכות רבות לא ממש עבד בתחילת הסט השני, שלוש שגיאות כפולות במשחקון העניקו לסרינה שבירה ל-1:4, ובהמשך 1:5. הצ'כית ממש לא ויתרה, החזירה את עצמה למשחק עם הרבה כוח ודיוק בחבטות ל-4:5. במשחקון הקובע נדרשו לסרינה שש מץ' וינטס לפני החותמת הסופית - אבל זהו, היא חזרה, ובגדול.

"היא שיחקה נקודות מדהימות והזכירה לי קצת את עצמי", אמרה וויליאמס על יריבתה. "פשוט ניסיתי להישאר רגועה וממוקדת, היה לי מאוד כיף עם הקהל".

פוסט ראשון

2006-10-21T22:49:55Z

להיות סטודנט משמעו במרבית המקרים להיות עני. כששכר הלימוד ושכר הדירה עדיין לא יורדים לשום מקום, ואילו מקומות העבודה ממשיכים לשלם בקמצנות לפי שעה, הסטודנט המצוי יודע שיצטרך להתכלב בסבלנות במשך מספר שנים טובות. הפיתרון הפופולארי ביותר - הגשת בקשה למלגה, כרוך בהרפתקאה ביוקרטית לא קצרה וגם הרבה מזל.

חלק מהמלגות תלויות בצורה זו או אחרת ברקע הסוציו-אקונומי של הסטודנט ומשפחתו, אבל יש גם פיתרונות נוספים, בדמות מלגות לפלחי אוכלוסייה שונים שם לא תמיד יבקשו את תלוש המשכורת של ההורים. בין היתר תוכלו למצוא בשוק המלגות הרחב קרנות המעניקות מלגות לעולים חדשים, ליוצאי ארץ מוצא אקזוטית כלשהיא (מסין ועד איראן), מלגות לסטודנטים המתנדבים בקהילה ומלגות למצטיינים.

גם במוסדות להשכלה גבוהה מוקצים תקציבים מיוחדים לחלוקת מלגות לסטודנטים, אם כי לא כדאי למהר ולפנות מקום בחשבון הבנק לצ'ק המיוחל. לכל מוסד יש קריטריונים משלו בהם צריך לעמוד כדי לזכות במלגה המיוחלת, אבל גם אם אתם מתאימים - קחו בחשבון שאתם עומדים בתור של אלפי סטודנטים נזקקים אחרים. בדרך כלל, פחות ממחצית כמות הפונים זוכים בסופו של דבר לתשובה חיובית, ולכן ההמלצה היא לפנות לכמה שיותר קרנות המעניקות מלגה (דרך המוסד או בנפרד) כדי להעלות את הסיכויים. זה אמנם נשמע כמו מדריך צולע לזכייה בלוטו, אבל במקרה הזה יש לכם את האפשרות לזכות אפילו בשתי מלגות (ואולי אפילו יותר, מותר לחלום, לא?) ולהרוויח כמה לילות של שינה שקטה.

עוד דבר שחשוב לזכור הוא, שלא כל מלגה פוטרת אתכם משכר הלימוד לשנים הקרובות. הרוב הכולל של המלגות הוא לשנה הראשונה בלבד, ובמקומות מסויימים מכסה עד חצי משכר הלימוד בלבד. התנאים משתנים ממקום למקום, וכך גם הקריטריונים לזכאות. דגמנו מספר מוסדות להשכלה גבוהה כדי שתוכלו לקבל רושם ראשוני לגבי הסכומים והקריטריונים לקבלה.